איך השפיעה הקורונה על שוק בעלי המקצוע?

אין ספק שהמשק הישראלי ספג מכה קשה במהלך משבר הקורונה, מכה שלא פסחה על השכירים, העצמאיים והציבה את הזירה הכלכלית בפני אתגר חדש ולא פשוט בכלל.

כפועל יוצא מאחוז האבטלה הגבוה והצורך בכסף נזיל לטובת הוצאות שוטפות של משק הבית, מצאו עצמם מובטלים רבים מחשבים מסלול מחדש בכל הקשור לקריירה שלהם.

בכתבה הבאה נעסוק דווקא באלה שהצליחו לעשות מהלימון לימונדה, אלה שמצאו את עצמם בעבודות שלא חשבו שיבצעו ובסוף אף הצליחו להגשים את עצמם בדרך לסיפוק.

קצת מספרים

משבר הקורונה לא פסח על אף אחד ובתקופת הסגר הראשון, אי שם בחודש אפריל 2020, נרשמו בביטוח הלאומי יותר מ- 900,000 תביעות אבטלה פעילות. מאז המשק התאושש מעט, אך הוא ממש לא קרוב להתאוששות מלאה.

כיום יש בביטוח הלאומי כ- 738,000 תביעות אבטלה פעילות, נתון מדאיג בהחלט. נתון מדאיג נוסף הוא שרק שליש מהעובדים שהוצאו לחל"ת חזרו לעבודה.

כתוצאה מחוסר הודאות וכפועל יוצא מהצורך לייצר כסף לתשלום שכר דירה, הוצאות משפחה שוטפות ועוד, נאלצו מובטלים רבים לחשב מסלול מחדש ולפלס את דרכם בדרך לא סלולה ולא מוכרת.

לכן, באופן לא מפתיע, כמעט 70% ממובטלי הקורונה הביעו עניין בהסבה מקצועית. יש כאלה שבחרו בהסבה המקצועית על מנת למצוא את קורת הגג המוגנת של חברה שתקלוט אותם כשכירים.

אולם, אחוז לא קטן ממובטלי הקורונה מצאו את עצמם דווקא הופכים משכירים לעצמאיים בכלל, ולא מעט מהם אף עשו הסבה לתחומים כמו שיפוצים ותיקונצ'יקים.

מברמנים לתיקונצ'יקים

רבים מהמובטלים שנאלצו לסלול את דרכם חזרה לשוק העבודה, נאלצו לעשות זאת מהר מאד, ללא השתתפות בקורסים והשתלמויות. לכן, רובם כמובן לא יכלו לפנות למקצועות שדורשים הכשרות, כמו הדברה, חשמלאי ועוד.

כפועל יוצא מזה, רובם פמו למקצועות "מהירים", כאלה שאפשר ללמוד על הדרך, או כאלה המאפשרים חבירה לצוות מיומן קיים שילמד את העבודה.

חלקם הפכו להיות עוזרי שיפוצניק, כאלה שיעשו שפכטל איפה שצריך, תיקונים קטנים, השלמות צבע ועוד. חלקם הפכו להנדימנים בעצמם, במיוחד אלה שכבר יש להם את הכישורים מהבית ותלו טלוויזיה או שתיים בחיים שלהם.

ומה עם הסיפוק?

בלא מעט מקרים, מדובר באנשים שנאלצו להיכנס לתפקיד החדש שלהם בלית ברירה. ומה לגבי הסיפוק? ההיגיון הפשוט אומר שאלה שנאלצו להיפרד מתפקידם הקודם כשחקנים בתיאטרון ודאי לא יחושו סיפוק, אלא תסכול גדול על העובדה שהגורל התאכזר אליהם.

ובכן, תופתעו לגלות שדווקא רובם חשים סיפוק רב מהעובדה שצלחו את המשבר בעצמם ואף מצליחים להתמודד עם עבודות שמעולם לא חשבו שיבצעו, כמו שיפוץ בית, תליית טלוויזיות ועוד.

בשורה התחתונה, בעבור מי שעד לא מזמן מזג בירה ללקוחות והים מצליח להתקין טלוויזיה 70 אינץ' ללקוח או לצבוע לו את הבית בידי האומן שלו, הסיפוק הוא בהחלט גדול.

יותר נשים, יותר ביטחון.

מסקר שביצע המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי בקרב השכירים, שיעור הנשים שהוצאו לחופשה או פוטרו נמצא גבוה יותר בהשוואה לגברים -  48% מהנשים השכירות,  לעומת 32% מהגברים (המכון הישראלי לדמוקרטיה).

בתוך המציאות הבלתי נתפסת הזו, גם נשים נאלצו לחשב מסלול מחדש ולהיכנס לשוק בעלי המקצוע לבית. באילו תחומים? תתפלאו, אך אפילו יצא לנו לשמוע על הנדימניות (תיקונצ'יקיות) שנכנסו לשוק.

והלקוחות? הם מתים על זה, על הסיפור שמאחורי העשייה, על הדרך והייחודיות. בנוסף, משיחות רבות שקיימנו עם נשים, עלה החשש הגדול מלהישאר בבית לבד עם בעל מקצוע גבר.

כשהנדימנית נכנסת הביתה, החיבור הוא כמעט מיידי והדרך לתוצאה מושלמת היא כמעט ודאית. חלק מהלקוחות ששוחחנו איתם אמרו לנו שהם מרגישים יותר שקטים, רגועים ואף בטוחים שלא יעקצו אותם במחיר.

והשכר, מה איתו?

רבים מהשכירים שמצאו את עצמם כעצמאיים, פתאום מגלים עולם חדש של אפשרויות. העובדה שהם יכולים לנהל בעצמם את לוח הזמנים, מאפשרת להם לקחת יותר לקוחות ביום ולהרוויח יותר כסף, פשוטו כמשמעו.

הנדימן לא מפונק, לדוגמה, יכול לקחת בין 3-4 לקוחות ביום ולהגיע למשכורת לא מבוטלת בכלל, לעיתים אף יותר מ- 1000 ש"ח ליום. גם בשיפוצים יש פוטנציאל רווח לא קטן בכלל ואם אתה מוכשר, אתה שם.

מעבר לכסף, מדובר באנשים שפשוט לא מורגלים לשבת בבית חודשים ארוכים ורוצים לצאת לעבוד בשביל הנשמה, תחושת העשייה והסיפוק.